<h1>פסקי שכל טוב סימן י"ב</h1>
<h2>דף לג.</h2>
האוכל בהמה וחיה ועוף עד שלא תצא נשמתה והיא מפרכסת עובר על לא תעשה, שנאמר [בראשית ט'] בנפשו דמו לא תאכלו. אבל לתלוש ממנה אחרי שחיטתה ועוד חיותה בה, ולאכול לאחר מיתה, מותר. דתניא הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה [וכו']. ואחד ישראל ואחד גוי מותרים בו. אלמא ליכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסיר. ומה שאמרו רבותינו שמותר לעשות כן, לא שיהא כל אדם אוכל כך, אלא [הרוצה] שיבריא [בלבד], שהרי לימדה תורה דרך ארץ [ביצה כ"ה ע"א] שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח.
<h2>דף נז.</h2>
שמוטת ירך בבהמה טריפה. והירך מטמא במשא. שמוטת יד בבהמה כשירה, והיד מטמא במשא. שמוטת ירך בעוף טריפה, שמוטת גף בעוף מביא שפופרת של קנה ונופחין בה לריאה, אם עולה בנפיחה כשירה ואם לאו ידוע שניקבה. וכיון שניקבה הריאה לבית הסימפונות או חיסרה אין לה (חייה) [חיות] עוד, לפיכך אסורה באכילה. [אבל אינו מטמא] שאבר השמוט [בעוף] אינו מטמא במשא, שאין לה טומאה, אלא שמטמא בגדים בבית הבליעה.
<h2>דף קכא:</h2>
האוכל בהמה וחיה ועוף עד שלא תצא נשמתה והיא מפרכסת עובר על לא תעשה, שנאמר [בראשית ט'] בנפשו דמו לא תאכלו. אבל לתלוש ממנה אחרי שחיטתה ועוד חיותה בה, ולאכול לאחר מיתה, מותר. דתניא הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה [וכו']. ואחד ישראל ואחד גוי מותרים בו. אלמא ליכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסיר. ומה שאמרו רבותינו שמותר לעשות כן, לא שיהא כל אדם אוכל כך, אלא [הרוצה] שיבריא [בלבד], שהרי לימדה תורה דרך ארץ [ביצה כ"ה ע"א] שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח.
